אצלנו אתם שופטים

מהצד השני וסמוטריץ' בקרב על מינוי שופטים

מהצד האחד, חה"כ שחולם על תיק המשפטים, מהצד השני, תרתי משמע, התכנית של גיא זהר, שניסתה לחשוף את הבלוף של סמוטריץ'. מי צודק? כנסו להצביע

(Mehfuz Hossain, flickr)

אפריל 21, 2019 12:02

בצלאל סמוטריץ’ פוזל לכיוון תיק המשפטים וכמו שזה נראה, אם יקבל את התפקיד, הוא יעשה זאת עם בטן מלאה על השיטה. במהלך פאנל בו לקח חלק בכאן 11, בהנחיית דב גיל-הר, אמר סמוטריץ’: “אין אח ורע לשיטה הישראלית. אנחנו המקום היחיד בעולם בו שופטים ממנים שופטים”. בתכנית של גיא זוהר, “מהצד השני”, החליטו לפרק את העניין לגורמים ולהמחיש לצופים עד כמה השיטה הייחודית לנו על פי סמוטריץ’, לא באמת כזאת. הם גם לא שכחו לתת קרדיט למי שזיהתה ראשונה את הנפילה של סמוטריץ’, נעה לנדאו, עיתונאית הארץ. אבל סמוטריץ’ הוא בחור עקשן וענה לזהר בפוסט מפורט בו טען לפייק נגדי. אז מי לא מדייק, זה שעשוי להיות שר המשפטים, או מי שבכלל מתיימר לחשוף בפנינו פייק ניוז? אתם מוזמנים לשפוט בסקר בסוף העמוד, אחרי שתשמעו/תקראו את טענות הצדדים.

הפוסט של סמוטריץ’: “גיא זוהר יצא נגדי בערוץ כאן עם פייק שעלול להטעות את מי שלא מכיר את התחום וחושב שמה ששודר בטלוויזיה זה נכון. בשביל ששקר יצליח, הוא חייב להיות מבוסס על קמצוץ אמת. גיא זוהר, בניסיון מגושם לעשות לי ליאור שליין, אכן לוקח את האמת, מעוות אותה לבלי הכר ומוציא בסופו של דבר שקר מפואר. תמצית הטענה של זוהר – מדינת ישראל, בניגוד לדברים שאמרתי, אינה ייחודית בשיטת מינוי השופטים שלה… ברוב מדינות העולם (למעשה, כל מדינות העולם למעט ישראל, בריטניה וניו-זילנד) ישנה חוקה. החוקה היא המסמך המכונן של המדינה, ובד”כ היא זו הקובעת את מבנה הממשל וזכויות היסוד של האזרחים. ברוב מדינות העולם גם ישנה הפרדה ברורה בין מערכת בתי המשפט ה”רגילה”, שצריכה להכריע בסכסוכים ולפסוק לפי החוק, לבין ערכאה מיוחדת – בית המשפט החוקתי – שהוא הגורם המוסמך בד”כ לדון בתוקף של חוקים שסותרים את החוקה… בעוד שעל מנת לפסוק לפי החוק נדרש בעיקר איש מקצוע שמכיר היטב את החוק, הרי שפסילת חוקים היא בד”כ אקט של פרשנות ערכית. לכן למשל, בכל המדינות אותן מציין גיא זוהר הבינו שצריך להיות הבדל בין בתי המשפט הרגילים לבין הערכאה שרשאית לדון בתוקפם של חוקים. הערבוב המכוון בין בתי המשפט הרגילים, שמבצעים עבודה מקצועית ולכן בד”כ ממונים ע”י אנשי מקצוע, לבין בתי המשפט החוקתיים, היא היא השקר הגדול שמסתתר בדברים של גיא. נקודה חשובה נוספת היא שאלת ה”וטו” – גם אם יש שופטים בין חברי הועדה הממנה, השאלה האמיתית היא מי בסופו של דבר אומר את המילה האחרונה ומחזיק בזכות הוטו. בשיטה הישראלית, מעבר לכך של”אנשי המקצוע” (כלומר השופטים ועורכי הדין) יש רוב בוועדה על פני נבחרי הציבור, הרי שלשופטים לבדם (שמאז ומעולם הצביעו בקול אחד) יש זכות וטו – הם יכולים למנוע כל מינוי שירצו… אחרי שהבנו את זה, בואו נעבור על הרשימה שהציג זוהר:

בלגיה – נבחרים כל שופטי בית המשפט לחוקה ע”י נבחרי הציבור בהצבעה בסנאט ובבית הנבחרים. קרואטיה – כל שופטי בית המשפט החוקתי ממונים ע”י הפרלמנט הקרואטי, ברוב של שני שליש מחבריו. איטליה – שליש מהשופטים ממונים ע”י הנשיא, שליש ע”י הפרלמנט ושליש ע”י שופטים. המשמעות היא שבבית המשפט יש תמיד רוב של שני שליש לטובת מינויים של נבחרי הציבור. פורטוגל: 10 שופטים ממונים ע”י בית המחוקקים והשלושה הנותרים ע”י נציגי הרשות השופטת. צרפת – לא תאמינו, יושבים בבית המשפט החוקתי כל נשיאי העבר של הרפובליקה שפרשו מהפוליטיקה, ביחד עם עוד 9 שופטים שממונים ע”י הנשיא, הסנאט והאספה הלאומית. 0 נציגים לבית המשפט. בריטניה – האמת, צריך לא מעט חוצפה בשביל לכלול את בריטניה ברשימה, שכן מדובר באחת המדינות בהן בית המשפט מתגאה בכך שאין לו שום סמכות לפסול חוקים. משכך, בית המשפט הבריטי נשאר מקצועי לחלוטין, ללא מעורבות בפוליטיקה, ובהתאם גם המינויים נעשים ע”י אנשי המקצוע. הלוואי עלינו. הודו – וכאן רבותיי הגענו לגביע הקדוש של תומכי האקטיביזם השיפוטי. בהודו, אכן שופטים הם הממנים את שופטי בית המשפט החוקתי. התוצאה היא מלחמות אגו ופוליטיקה מטורפת בבית המשפט”.